יום 5 יום ב' 11/7 איידר וסביבתה

איידר

טיולים רגליים בשבילים של איידר ובכפרי מרעה אלפיניים [יאילה] הנמצאים באיזורים הגבוהים של הקצ'קר, חיי היום יום של התושבים. לינה באיידר
קליטת טלפונים סלולריים מלאה בכל הדרך מ Ayder ל Yukara kavron

הכפר איידר ממוקם בצדם הצפוני של הרי הקצ'קאר ורוב תושביו מתפרנסים מתיירות מרפא על בסיס המעיינות החמים הנובעים בכפר והמפורסמים בכל רחבי תורכיה. הכפר הקטן הוא אחד היפים והציוריים בתורכיה, הוא ממוקם בין פסגות הרים גבוהות, נחלים זורמים ומרבדי פרחים צבעונים. את הערב נקדיש לרחצה בריאה בחמאם המפורסם.
המיקום התיירותי האסטרטגי מציע פעילויות מאתגרות כמו טיפוס הרים, מצנחי רחיפה, סיורי הליקופטרים, כדורים פורחים, טרקים ושיט אגמים.
איידר, המהווה נקודת מוצא למטפסי הרים ובסיס של מיטיבי לכת בדרכם לטרקים. שוכנת למרגלות הפסגות הגבוהות של רכס הקצ'קר (3,932 מטרים), ידועה במרחצאות החמים שלה, להם מיוחסות סגולות מרפא שונות. בחודשים אוגוסט-ספטמבר נערך במקום פסטיבל השוורים השנתי, שאליו מגיעים תושבי הסביבה בלבוש מסורתי ובמצב רוח מרומם.

את הבוקר המעונן משהו [ערפילי בוקר ?] פותחים בנסיעה קצרה לכוון צ'מליהמשין. בדרך, בשום מקום, עוצרים, יורדים ומתחילים לצעוד בשביל צר הפונה מזרחה. בכניסה לשביל "עגלת טה" מחוברת לאומגה מישהו [?] מתיישב ומצטלם.
צועדים בטור ונעצרים בדרדרת אבנים, יובל בודק, מהמהם ומחליט "אפשר לעבור" תומר משגיח וכולם עוברים.

לשמאלנו זורם רועש לו נחל [?] הצמחיה בגווני ירוק מוגזם, הכל פורח. לאחר כ 30 דקות מגיעים לגשר העשוי קורות פלדה שראו ימים טובים יותר, עוד עיקול והנה המפל.

מתקרבים, מנסים לצלם את כל המפל בבת אחת [בלתי אפשרי], נחים, לוקחים צילום קבוצתי למזכרת וצועדים חזרה.
על הכביש האוטובוס כבר מחכה, חוזרים ועוברים את איידר ומתחילים לטפס, בדרך עוצרים לארוחת צהריים במשטח חנייה גדול, באוהל סמוך מתמקמת לה ספק מסעדה, ספק חנות מזכרות המציעה גם גרבי צמר עם עיטורים סרוגים ע"י נשות המקום, מישהו קונה זוג ב 8 לירות טורקיות. יובל ודיצה מזמינים לעצמם מחבת שבתוכה מומסים גבינה צהובה וחמאה בה הם טובלים לחם לבן מקומי [כולסטרול ישר לוריד] נראה ובעיקר מריח טוב.
מדליקים מדורה לקפה ובינתיים כמה מהנשים [?] מצטרפות לריקוד נשים טורקי מקומי לצלילי מוזיקה הבוקעת מרכב החונה בסמוך.
אחרי הארוחה [סנדויצ'ים ואבטיחים] עולים לדולמושים ומתחילים לעלות לכוון כפר המרעה [יאילה] יוקרו קברון, בדרך עוצרים ליד כוורות דבש ויובל מסביר על ההבדל בין דבש טבעי מקומי רגיל לדבש "האיש המשוגע" הנרדה מכוורות הנמצאות על צמרות העצים.

בבוקר מלאתי מים מהנהר והרתחתי תה. ארזנו ונסענו על דרך העפר לאורך הנהר, מחפשים כנסיות גרוזיניות בכפרים הטורקים הקטנים בהרים, הג'יפ מטפס ויורד בין היערות האדירים של הקאצ'קר, על פני כפרים מבודדים שרק דרכי עפר מסולעות מחברות ביניהם, מפלי מים יורדים מהמדרונות. חיפשנו דבש משוגע. עוצרים ליד כוורות, שואלים את הכוורנים על הדאלי באל. הם אמרו שלא כל שנה מכינות הדבורים את הדבש. שזה תלוי בפריחת הרודודנדרון. חזרנו אל הכביש חצינו את אפיק הצ'ורו נהרי ונכנסנו לארטווין, מטפסים בכביש התלול. בחנות הדבש שבמרכז הצר טעמנו דבשים רפואיים ואחרים. בעל החנות אמר שיש לו דבש משוגע מהשנה שעברה.
'זה משפיע מייד?'
'תלוי כמה אתה אוכל.' הוא אמר. גם קסונופון אמר ככה. זו כניראה תשובה ידועה בחלק הזה של העולם.
קניתי צינצנת ועטפתי אותה בזמן שגלשנו אל הכביש שנוסע לכיוון סארפ. כוורות משמאל לדרך על במת עשב קטנה בין ההרים העגולים שגובהם יותר מאלף וחמש מאות מטרים מעל הים השחור. קסנופון מספר שחייליו אכלו דבש ממסטל בהרים ובעמקים שהובילו אל הים השחור ליד טרבזון. בדיוק פה. ההרים אותם הרים, הים אותו ים, גם הדבורים הכוורנים והרודודנדרון ניראו די וותיקים. ירדנו אל הכוורות. מעט הטורקית שלי, כלום האנגלית שלהם. הכוורנים פרסו לחם טרי ורדו למענינו דבש. איי, החיים הבלתי אפשריים של הנוסע. חיים משוגעים, עם דבש או בלעדיו. ישבנו על שרפרפי עץ בשמש הנעימה הקשבנו לזימזום הדבורים ואני חיפשתי אצל אריאנוס קסונופון, היווני שכתב את 'האנבסיס', מסעם של עשרת אלפים חיילים שכירים יוונים מעומק האימפריה הפרסית העוינת אל הים השחור. ספר מרתק וניפלא. מה גם שקסנופון, האציל האתונאי שעזר בהוצאת ועריכת כתבי תוקידדס היה מנהיגם של הלוחמים. דבורים חצי מסטוליות זימזמו מסביבי אבל לכוורנים לא היה דבש משוגע. הם ידעו על מה אני מדבר, הרודוטוס גם הוא ידע על הדבש המשוגע. מסע הרבבה הוא אחד המסעות המפורסמים שיש. כאן, בעמק שבין ריזה לאיידר, קרוב לים השחור, שהיה ים יווני כבר אז ומשיגיעו אליו יידעו שניצלו מהצבא הפרסי היבשתי ומהשבטים המזנבים באלו שדמם הותר, הם עצרו, אוכלים כמויות גדולות מהדבש. חלק השתגעו, חלק השתכרו, חלק סתם נאחזו בכאבי בטן. יש פנים שונות לדבש משכר. רק אחרי שלושה ימים הצליחו להמשיך בדרכם. ארזנו עוד דבש ונסענו לגבול.
דבש משוגע צור שיזף

מתקדמים ושוב עוצרים ליד קרחון ששרד בצומת טי בנחל שמימיננו, המים הקרים השוצפים ממעלה הנחל מתחתרים מתחת לפני הקרח וממשיכים במרוצם למטה.

עוזבים את הקרחון וממשיכים בנסיעה למעלה לכוון היאילה עננים מתחילים לכסות את הדרך והראות מוגבלת, עוד פיתול והנה עוצרים, הגענו, קריר, מבנה אחד לימיננו, מים זורמים לידינו כמעט ולא רואים דבר. יורדים מהדולמוש ומתחילים לצעוד בטור והנה בית, ועוד בית, ואנשים, עוצרים ומציצים [ברשות] לתוך בית אופייני. חלל אחד גדול המכיל מטבח, חדר מגורים ואזור שינה, חשמל מופק מגנרטור מקומי תנור פלדה עם ארובה במרכז החדר וגם בלון גז ליתר בטחון, יוצאים והנה הענן כלה ונעלם ואנו מגלים כי אנחנו נמצאים במרכזו של כפר מרעה גדול [יאילה] יוקרי קברון המכיל כ 100 בתי מגורים ומכלאות בקר.
יוקרי קברון ממוקמת על מדרון מתון מאד כמעט ישר חצוי ע"י נחל הזורם בין הבקתאות, מסביב הצמחייה נמוכה, אין עצים, הכל ירוק, ירק ומרבדי פרחים בין נחלים של שלג מפשיר.
מסתובבים בין בתי הכפר הנמוכים הבנויים חלקם בתוך האדמה הסלעית. פוגשים את אחד התושבים חוטב עצי הסקה בגרזן גדול. לפני שחוזרים נכנסים לבית קפה/טה, חנות מכולת ותחנת המתנה לדולמושים [הכל ביחד] המקום אפלולי, בפינה אחת ממוקם המטבח עם תנור המוסק בעצים, לידו כמה ספסלים מרופדים עליהם מנמנמים הנהגים. כמה ארונות אחסון עם מוצרי מכולת בעיקר מוצרי מאפה, לחם מקומי, לחמניות ועוגות. רוב חלל החדר מכיל שולחנות וכסאות, יובל מזמין לכולם טה המוגש בכוסות טורקיות קטנות עם קוביות סוכר אותם מכניסים לפה ומוצצים עם לגימת הטה, במרכז החדר עמוד עליו תלוי לוח שנה טורקי/מערבי. שמות החודשים מעורבים אוקטובר - תמוז - נובמבר - אלול. השעה עדיין מוקדמת אבל בחוץ מעונן וערפילי, מתחיל להחשיך. נפרדים ויוצאים לדולמושים שמתמרנים ברחבה הקטנה ומתחילים בנסיעה איטית במורד צפונה לכוון איידר.
בדרך, השמים מתבהרים, דרך העפר מתפתלת ושוב אנחנו באזור מיוער. עוצרים ומתארגנים להליכה נעימה במורד, הדולמושים יאספו אותנו בעוד כשעה.

איידר זה המקום המגניב ביותר בעולם. איידר הוא כפר קטן וצר השוכן לאורך מדרון. הכפר כולו הוא, בעצם, רחוב יחיד וארוך. האזור בו הוא שוכן גשום, ערפילי, וירוק להפליא. תחת הכפר שוכן עמק בו זורם נהר משובץ במפלים גועשים. מימין ומשמאל לרחוב הראשי קיימות מדשאות ירוקות עליה ילדים, תיירים, ומקומיים משחקים ומשתוללים. בנוסף על כך, במקום קיימים מעיינות חמים טבעיים אשר מוזרמים ישירות לשני החמאמים המצויים בכפר. איידר הוא גם הכפר המתוייר ביותר אליו נגיע בטיול. אין משמעות הדבר שהמקום מתוייר יתר על המידה. לדעתי הוא מתוייר בדיוק במידה הנכונה: קיימים פנסיונים ומסעדות לנוחיות התייר, אך הצביון האותנטי של המקום לא נפגע, והתחושה, אותה הרגשתי פעמים כה רבות בטיולי הקודמים לאירופה, שמנסים לשאוב ממני כסף, לא הייתה קיימת.. מייד כשירדנו מהאוטובוס חזר אלי התיאבון והלכנו לאכול במסעדה סמוכה.
לאחר שהתמקמנו בחדר מיהרנו לחמאם. משלמים כ- 2 דולר לאחד ומקבלים מגבת נקייה וכפכפים. שעות פתיחה 7:00 עד 19:00 . החמאם היה מאוד מגניב. מיד כשנכנסנו קיבלנו מפתח ללוקר משלנו, בו שמנו את כל הציוד. התחייבנו להוריד את הנעליים וללבוש כפכפים שחולקו במקום. משם הובלנו למקלחות. כשאני אומר "מקלחות" אין אני מתכוון לדבר הזה עם הטוש שאנו מכירים מחיי היום יום. הכוונה היא לחדר עשוי משיש בו יש מספר רב של כיורים. בכל כיור ברז למים חמים, ברז למים חמים ומאין כלי מתכתי בו ניתן לשפוך על עצמך מים. הרעיון הכללי: על המתרחץ ליצור תערובת של מים חמים וקרים ע"פ טעמו בכיור, ובאמצעות כלי המתכת להשפריץ על עצמו מים Best shower ever! מהמקלחות ממשיכים לדבר האמיתי. בריכת מים בטמפ' 60 מעלות בה מתבשלים מספר גברים תורכים. כאשר העזתי לטבול בפנים את הרגיל, עברה בי חלחלה. "איך לעזאזל אני אמור לבלות רבע שעה בסיר בישול רותח מבלי להפוך לביצה קשה?". לאט לאט התגברתי על הפחד והכנסתי את כל הגוף פנימה. החוויה הייתה מדהימה. כל השרירים התפוסים השתחררו. יצאנו מהחמאם בחזרה למקלחות, שטפנו את כל הזיעה ויצאנו חזרה אל הקור. הדרך חזרה מהחמאם הייתה קרירה ונחמדה. שוב התפעלנו מהנוף המדהים של איידר. תהינו איך מקום כל כך דומה לכפר אלפיני ציורי יכול לשכון בתורכיה. בדיוק אז, החל המואזין בשירת "אללה הווא אכבר" מה שהוסיף עוד יותר לתחושה הסוריאליסטית.
מעיין ומיכאל, זוג מתנחלים מגוש עציון. הצטרפו אלינו למחרת לביקור בחמאם. שסק
אלבום תמונות איידר והסביבה