איסטנבול ונופי רכס הקצ'קר

kachkar2005
איסטנבול
עיר התיירות העיקרית של טורקיה משלבת יופי, היסטוריה, תחבורה מפותחת ושירותי תיירות משמשת במקרים רבים השער לתייר בטורקיה.
שדה התעופה המודרני אתאטורק בנוי בסטנדרטים גבוהים. בעיר נמצאים רוב רשתות בתי המלון הגדולות בעולם. ושפע של אטרקציות תיירותיות בילויים, תרבות, קניות, מסעדות וחיי לילה.
העיר מחולקת לשלושה חלקים. מיצרי הבוספורוס מחלקים את העיר לחלק אירופאי וחלק אסיאתי. התיירים נמצאים רוב הזמן בחלק האירופאי של העיר, המחולק על ידי מפרץ קרן הזהב Haliç לעיר העתיקה ולעיר החדשה. בצפון, בעיר החדשה נמצאים בתי המלון, השגרירויות ובניינים מודרניים. בדרום, מרכזה של העיר קונסטנטינופול המקורית שהחליפה את ביזנטיון הקדומה.
שלושה גשרים מחברים את שני חלקי העיר: גשר קרן הזהב - חאליץ', גשר אתאטורק וגשר קאראקוי Karakoy. בתוך העיר העתיקה נבלעו ערים אחרות והפכו לחלק מהעיר, כאלו הן פרה Pera וגאלאטה Galata. המעבר מהחלק האירופאי לחלק האסיאתי נעשה באמצעות מעבורת.

רכס הקצ`קר Kackar
רכס הקצ'קר הנמצא בצפון מזרח תורכיה, הוא אחד מפנינות הנוף של רכס הרי הפונטוס, המשתפלים אל הים השחור. הרכס ופסגותיו מגיעים לגובה של כמעט 4000 מטר וטומנים בחובם נופים שונים ומגוונים ובעיקר יפייפיים. רוחות ולחות שמגיעים מצפון, מאגן הים השחור, מורידים כמות אדירה של גשם על מורדות ההרים הללו. לכן, מורדותיהם הצפוניים, הפונים אל הים השחור מכוסים יערות גשם, שפע כרי מרעה ומטעים, בהם מטעי תה. פלגי מים שוצפים חוצים אותם בואכה הים השחור, וכפרים יפים נטועים על המורדות. המראה מזכיר מאוד את המראה האלפיני המוכר למי שטייל בשוויץ. הצד הדרומי של ההרים, לעומת זאת, סובל מאפקט "צל הגשם"- הגשם נעצר ברכס הגבוה, והמורדות הדרומיים מקבלים כמות זעומה של גשמים ונראים מדבריים למדי - עם נאות מדבר פה ושם בדמות נהרות גדולים, כמו נהר הצ`ורו
Lametayel.com

צפון-מזרחה של תורכיה היא ארץ של נופים נפלאים, פסגות מרשימות והיסטוריה מפוארת. צעידה אל פסגת הקצ'קר מגלה בפנינו את פאר הטבע, מפגישה אותנו עם כפרים שהזמן עמד בהם מלכת, עם שרידים לימים קדומים, תרבויות מרתקות ומסורות עבר.

אל ראש ההר

הקצ'קר הנו חלק מרכס הרי הפונטוס בצפון מזרח תורכיה. פסגתו הגבוהה ביותר היא קצ'קר דאי המתנשאת לגובה 3937 מ'. הפופולריות של הרי הקצ'קר גדלה והולכת, כיעד לטרקים, טיולי ג'יפים וטיולי אופניים. עונת הטיולים המומלצת היא, מאמצע חודש מאי ועד אמצע חודש ספטמבר. חבל ארץ הררי זה, משופע בנחלים, אגמים וצמחיה מגוונת. במדרונות הרכס פרוסים כפרים ציוריים. אזור זה נחשב כאחד המקומות היפים בתורכיה. מגיעים לקצ'קר בטיסת פנים מאיסטנבול לטרבזון.
טיול אופניים סובב רכס הקצ'קר בתורכיה

יום 1-2 יום ה-ו 8/7-7 איסטנבול

איסטנבול

טיסת בוקר לאיסטנבול, סיור פנורמי של העיר החדשה והעתיקה ותצפית ממגדל גלאטה Galata Tower ביקור בהיפודרום במסגד הכחול בעל ששת הצריחים, ביקור במוזיאון הארכיאולוגי בארמון טופקאפי Topkapi שייט בבוספרוס שיטוט בשווקים ובבאזר הגדול

יום ה' 07/07/2005
הטיול מתחיל באיסטנבול ביום קיצי נאה [27-28 מעלות] בעיר העתיקה באזור סולטן אחמט בביקור בארמון טופ-קאפי מיד לאחר הנחיתה בשדה התעופה הבינלאומי אטאטורק אליו הגענו בטיסת בוקר מוקדמת. מועמס הציוד ללא עיכובים על האוטובוס שפונה מיד ונוסע לאיסטנבול.
האוטובוס מוריד אותנו בסמוך לשער שבחומה הראשית. משם אנו צועדים ונכנסים בעד השער לגן ומתכנסים לקבלת הסבר ראשוני על איסטנבול, העיר העתיקה והארמון. בינתיים מכין טאמר המדריך המקומי [שעוד נשמע ממנו ועל ביצועיו בהמשך] כרטיסי כניסה לארמון.

הסיור בארמון נמשך כשעתיים והוא מלווה בהסברים מפורטים מפי יובל כלב המדריך הראשי ומלווה הקבוצה והוא מסתיים בגן שבכניסה לארמון. הגן הממוקם במרכז העיר העתיקה בין כנסיית איה סופיה והמסגד הכחול שוקק חיים, פורח, מטופח ונקי למרות תנועת אוטובוסים צפופה ומבקרים רבים מכל רחבי העולם. לאחר ארוחת סנדויצ'ים קצרה נכנסים לכנסיית/מסגד איה סופיה שבנייתה החלה עוד בשנת 404 לספירה, פאר היצירה של האדריכלות הביזנטית ופלא הנדסי. משם הליכה קצרה, כמאה מטר למאגר מים ביזנטיני תת קרקעי שנבנה על ידי יוסטיניאנוס ב 532 לספירה. הסיור במאגר התת קרקעי הוא מעגלי ובסיומו עולים במדרגות ויוצאים לרחוב הראשי. הליכה קצרה לכוון דרום דרך גן ציבורי מביאה אותנו להיפודרום. נעצרים ליד המזרקה שנבנתה בגרמניה ונשלחה באוניה כשי על ידי הקיסר וילהלם. לאחר הסבר מפורט על תפקיד ההיפודרום ותכולתו פונים לכוון צפון ונכנסים למסגד הכחול. בכניסה למסגד מתקני מים להיטהרות, חולצים נעליים ומכניסים אותם לשקית ניילון אותה נחזיר כשנצא, הנשים מקבלות בד לכיסוי החלקים החשופים וצועדים על רצפת עץ לאולם המסגד נכנסים ומתיישבים על השטיחים. לאחר הרצאה מפורטת על מבנה המסגד וצפייה בכמה מהמתפללים אנו קמים ויוצאים דרך הפתח הצפון מזרחי מקיפים את המסגד מצפון מצלמים את הכניסה הצפונית [הראשית] ופונים לעבר הגן שבחזיתו כבר מחכה לנו האוטובוס.
השעה כבר 17:30 כולנו עייפים לאחר יום ארוך שהתחיל בבן גוריון ב 03:30 חלק מאיתנו לא הספיק לעצום עין ערב קודם. האוטובוס מתחיל בזחילה ארוכה דרך מרכז העיר העתיקה, גשר גלאטה ומטפס למרכז ביולו שם נמצא המלון.
מלון מרמרה פרה 4 כוכבים
Marmara Pera Tel: +90 212 251 4646 Fax: +90 212 249 8033 Address: Meşrutiyet Caddesi Tepebaşı 34430 İstanbul TURKEYE- mail: pera-info@themarmarahotels.com
ממוקם במרכז העיר קרוב לכל האתרים החשובים ובעיקר קרוב לבית הכנסת "נוה שלום" שם תוכנן כי נתפלל בערב שבת ובשבת אלא שתכנית זו השתבשה בשל 3 פיגועי תופת שארעו בצהריים בלונדון ושבעקבותיהם החליט ועד הקהילה היהודית באיסטנבול שסבלה בעבר פיגועים קשים שלא לפתוח את בתי הכנסת במרחב איסטנבול בשבת הקרובה לתפילה.

.

יום ו' 08/07/2005
השכמה "נורמלית" 06:00 תפילת שחרית וארוחת בוקר במלון באולם מיוחד שהועמד לרשותנו ע"י הנהלת המלון למשך כל זמן שהייתנו במלון.
הסיור התחיל בנסיעה קצרה לעיר העתיקה לביקור בשוק המצרי יורדים מהאוטובוס ומתכנסים ליד המדרגות שבחזית המסגד החדש בין יונים ומוכרות מזון ליונים, לאחר הסבר קצר על הסביבה המסגד ומבנה השוק מתפזרים לביקור בבאזר המצרי. לאחר סיבוב בבזאר שמלבד "תבלינים מצריים" נמכרים בו גם בגדים, גבינות, כלי בית ואפילו שתילי פרחים עוברים בגינת טה שבה ממוקמים כמה בתי קפה המשרתים את לקוחותיהם בצל עצי דולב ענקיים ופונים לעבר המזח כדי לעלות על המעבורת שתיקח אותנו לשייט על הבוספרוס.
על המזח רוכלים המציעים מוצרים שונים ומשונים ביניהם רוכלים המציעים תעודות "רשמיות" מכל סוג: תעודות סטודנט, עיתונאי ואפילו רשיון לנשק. לרוכלים ציוד צילום וניילון ולאחר שנפרדים מכמה לירות טורקיות מקבלים תעודה שנראית כתעודה אמיתית לכל דבר.
הכרטיסים למעבורת כבר מוכנים אצל טאמר ואנו מזדרזים לעלות למעבורת ולתפוס "צד טוב" [צד טוב = מקום באולם הנוסעים ליד חלון צפוני]
המעבורת המשמשת ככלי התחבורה החשוב ביותר לכפרים לאורך המיצר מתמלאת במהירות בתושבים מקומיים ובתיירים רבים ויוצאת בדיוק בזמן לדרך.
בעיירה קנליצ'ה יחכה לנו האוטובוס איתו נחזור לאיסטנבול על הגדה האירופאית.
בקנליצ'ה אנחנו נוטשים את הספינה עולים לאוטובוס ולאחר נסיעה קצרה עוצרים לארוחת צהריים [סנדויצ'ים שהוכנו בבוקר במלון] על מזח בסמוך לעיירה, המקום יפה שקט ומסודר. לפנינו המיצר מאחורינו גבעה מיוערת עליה בנויות וילות הצופות לים מימיננו ומשמאלנו מזח וטיילת הנמשכת ללא סוף.
נפרדים מהמקום עולים לאוטובוס ולאחר כשעה לאורך הגדה בין המבנים והמקומות אותם ראינו מהמעבורת אנו נוחתים ליד הבאזר הגדול, הליכה קצרה עד לשער הצורפים שם אנו מתכנסים לתדרוך קצר על מבנה הבאזר ותכולתו, ליד הכניסה חלפן כספים שער הלירה הטורקית הוא 1.57 לירות ליורו. כשהכל מוכן אנו פונים "לרחוב הראשי" בבאזר הוא רחוב תכשיטי הזהב.
שעה וחצי הועמדו לרשותנו, הנשים חושבות שזה מעט מדי הגברים היו מסתפקים בפחות. הקבוצה מתפזרת ונפגשת מדי פעם בכל מיני סמטאות, מחליפים עצות קונים מעט ולאחר התרשמות מהגודל וההיקף מצליחים למצוא את דרכנו לנקודת המפגש [ושוב, בזמן ! ] מחליפים חוויות וצועדים לכוון האוטובוס שיסיע אותנו למגדל גלאטה שנמצא בקרבת המלון.
בכניסה למגדל תור מטיילים לא ארוך אבל הלחות והחום בכניסה למעלית שמעלה בכל פעם רק 4 נוסעים גורמים לנו לחשוב שההמתנה ארוכה ואמנם בתוך כ-20 דקות אנו במעלית שמעלה אותנו לקומת המסעדות משם דרך מדרגות לולייניות הגענו מתנשפים 'למרפסת'.
המרפסת שרוחבה כ 80 ס"מ מקיפה את ראש המגדל וממנה תצפית מרהיבה על כל האזור. בשל המקום הצר קשה לשמוע את ההסברים של יובל שכן בכל פעם שאנו מתקבצים נגרם "פקק" שלא מאפשר למטיילים אחרים לעבור. התצפית מהמגדל והמראות מאפשרים לנו להתמצא במקומות שבהם ביקרנו "ומסדרים לנו את הראש" באשר למבנה המסובך של העיר. סיבוב נוסף מבט אחרון ויורדים במעלית לרחבת המגדל משם הליכה קצרה ואנחנו בכניסה למלון.
לפני שנכנסים נכנסים לבקור בקבוצות קטנות למלון הסמוך [?] זהו מלון מפואר מאד בסגנון ישן יקר ומיוחד ששימש בעבר מבקרים רמי מעלה.
עולים לחדרים נחים ומתארגנים לקבלת שבת.
כניסת השבת: 20:20
מתכנסים לתפילה ב 20:00 ולאחריה קידוש על חלות קלועות ויין וסעודת שבת מבושלת שהוטסה ממבוא חורון. התפריט כולל 4 מנות, דגים, מרק, בשר מבושל עם תוספות ולקינוח מלון ואבטיח .
זמירות שבת, דברי תורה [?] מפי הרב אוירבך, ברכת המזון על כל שיריה ופזמוניה, קמים בקושי וחלק מאתנו לוקחים החלטה קשה ומצטרפים ליובל לטיול רגלי בסביבת המלון שם אנו מוצאים מבנים מסוגננים מוארים באור מיוחד.
חוזרים למלון עולים ברגל לחדרים שנעילתם המכורטסת הרגילה הוסבה בעזרת כל מיני "פטנטים" לדלתות "שומרי שבת",[?] נופלים למיטה ונרדמים.

אתרים יהודיים באיסטנבול [באנגלית]

אתרים באיסטנבול שלא ביקרנו בהם
אוניברסיטת איסטנבול ממוקמת ממש בכניסה לשוק המקורה ליד ה "מטרו". על המזח ישנם מסעדות דגים על הסירות שליד הגשר זהו אוכל לעניים כמו אצלנו "פלאפל" זה בא בלחם טורקי משהו כמו בגט רחב, דג פשוט על האש או מטוגן ישר ללחם וליד – מומלץ לאוהבי הדגים.[המוסלמים לא צורכים שומן חזיר]
משם אם נותר זמן אפשר לקחת מונית לארמון דולמה באחצ'ה, ממולו נכנסים לילדיז פארק. למחוז אורטא קוי – אפשר להגיע במונית, מקום נחמד מאוד הממוקם על חופו של הבוספורוס, רחובות "הולנדים" – אבנים משתלבות, במקום מסעדות רבות ברחובות המובילים לחוף ועל החוף עצמו, במקום נמצאים רוכלים שונים, שמוכרים פיצוחים, מזכרות ודברי אומנות, במקום שוכן מסגד מעניין ממש על שורשו של גשר הבוספורוס – מקום מאוד נחמד ומאוד מומלץ, בעזרת מונית ניתן להגיע למקום הנקרא אולוז פארק משם נקודת תצפית מרהיבה ביופייה אשר צופה על כל הבוספורוס וכמעט על כל העיר - אחד מן המראות היפים בעולם, אפשר להמשיך במונית למבצר רומלי מבצר מעניין הנותן תחושה כאילו אנו נמצאים באתר צילומים לסרט עתיק, ובהמשך לכפר הדייגים. קניון אקמרכז – קניון גדול, מרשים מאוד ויקר מאוד, מומלץ לשלב אותו עם טיול בעיר המודרנית.
הצד האסיאתי - חוצים את גשר הבוספורוס באמצעות מונית אל מחוז אוסקודר ניתן לטייל באוסקודר מקום מושב של אנשים אמידים משם מומלץ לעלות לפארק צ'אמליג'ה אם נותר זמן ניתן להמשיך לפינר באחצה (מקום קבוצתו של רביבו), ושוב אם נותר זמן למחוז בוסטאנג'י שם ישנו רחוב בדט מזכיר את שנזאליזה שייט על הבוספורוס ניתן לשלב עם ארמון דולמה באחצ'ה איי הנסיכים – מקום מושבם של עשירי טורקיה, שם גר טרוצקי היהודי הבולשביק בתקופת גלותו, מומלץ לבקר במקום אך ורק בחודשי הקיץ בחורף אין מה לחפש שם איים מומלצים : ביוק אדה והיבלדה. מחוץ לאיסטנבול – דרום – ניתן לקחת אוטובוס ימי ממחוז קאבאטש לילובה ומשם אוטובוס, לבורסה, ניתן לטייל בעיר המחוז – מסעדות ומסגד מיוחד, משם לקחת מונית או אוטובוס לאולודהה – אתר סקי בינלאומי מחוץ לאיסטנבול – צפון – למטרה הזו מומלץ לשכור רכב, כשעתיים נסיעה עד טיקרדהה עיר קיט קטנה בצפונה של איסטנבול - הדרך נחמדה ומעניינת , משם ניתן להמשיך לאידרנה עיר מחוז גדולה בגבול עם בולגריה, בעיר ניתן למצוא מסגד גדול עם 999 חלונות נחשב לאחד מהמסגדים הגדולים בעולם.
מתוך אתר קהילת יוצאי טורקיה

סיפורי מטיילים

איסטנבול - חגיגה לכל החושים מאת: ד"ר מירה חניק
סיכום טיול - שורשים - בית ספר לאספנות והערכת אמנות

יום 3 יום שבת 9/7 איסטנבול

איסטנבול

תפילת שחרית וקידוש שתוכננו להתקיים בבית הכנסת "נוה שלום" התקיימו במלון בשל הפיגוע בלונדון ביום ה'. לאחר מכן טיול של כשעתיים בחלק החדש של העיר: לאורך הרחוב הראשי, איסתיקלאל מדרחוב הומה ותוסס, צפייה במבנים יפים מן המאות ה-18 וה-19. לאחר הטיול: סעודת שבת, מנחה ומנוחה ולאחר מכן טיול של כשעתיים בעיר.

מיקום המלון במרכז העיר מאפשר טיולים רגליים בכמה אתרים מעניינים. הליכה קצרה ואנו ברחוב איסתיקלאל. הרחוב מתוכנן כרחוב להולכי רגל הסלול עם אבנים משתלבות (רחוב הולנדי) מזכיר את רחוב נחלת בינימין.
הרחוב המתחיל בכיכר טאקסים ואורכו כ 1.2 ק"מ הוא הומה מתיירים ותושבים מקומיים, ברחוב בתי קפה, מסעדות, בארים, חנויות ספרים, מוזיקה, בתי קולנוע, תיאטרון, מרכזים תרבותיים לצד בנקים מסחריים ומשרדים. במרכז הרחוב פסי רכבת עליהם נעה רכבת עם קרון אחד העושה דרכו הלוך ושוב במורד הרחוב המשופע המגיע בסופו עד לגשר גלאטה.
פונים שמאלה לכוון כיכר טאקסים ולאחר כמה צעדים מימין מגיעים לחצר פנימית אליה יורדים בכמה מדרגות, זהו מתחם כנסיית סן - אנטוניו. מה עושה כנסייה קתולית ברחוב איסתיקלאל במרכז איסטנבול ? ובכן, הכנסייה המקורית הוקמה ב 1725 כדי לשרת נוסעים מאיטליה וצרפת שהגיעו לאימפריה העותומנית לביקור או לעסקים. המבנה הנוכחי בסגנון איטלקי ניאו גותי הוקם והחליף את המבנה הקודם ב 1913.
הכנסייה היא חלק ממתחם גדול יותר הבנוי בצורת "ח" הכולל גם ספרייה, חדרי אירוח למבקרים ואף בית מגורים חד קומתי מטופח עם גינה פורחת בחזיתו [במרכז הסואן של העיר !]
חוזרים לרחוב איסתאקליל בהמשך שער כניסה מסורג עם עמדת שמירה מאחוריה בניין גדול, השגרירות הרוסית. השגרירות הרוסית הראשית נמצאת באנקרה בירת טורקיה מתחם זה הוא אחד מ 2 הקונסוליות שמחזיקה רוסיה בטורקיה השניה נמצאת בטרבזון.

את הרחוב הראשי חוצים רחובות ומעברים [פאסאג'ים] רבים חלקם מקורים ואף בהם חנויות, בתי קפה ומסעדות.

ככר טקסים
הכיכר, לב איסטנבול המודרנית הוקמה בשלהי המאה ה - 18 והיא קרויה על שם הטקסים מכון המים הנמצא עד היום בקצה הכיכר בתחילת רחוב איסטיקלאל . היא כיכר המחאות והפגנות של איסטנבול לשם מגיע כל מי שרוצה למחות להפגין או להביע את דעתו.
במרכזה של הכיכר עומד פסל העצמאות פסל גדול אשר מציין את המהפכה החילונית אשר ביצע אתא טורק נראים בו אתא טורק בחזית, שריו ועוזריו חצי פסיעה מאחוריו, סביב הפסל רחבה מרוצפת ומגוננת אותה מקיף כביש סואן המנקז את התנועה מרחובותיה הראשיים של איסטנבול. בכיכר מבני ציבור, מלונות, תחנות מוניות ואוטובוסים.
מצפון לכיכר מתחילים שדרות הרפובליקה, במערב אזור מלונות 4 כוכבים ובגוש אחד צפונה לכיכר נמצאים 3 המלונות הגדולים והיקרים של העיר Divan Oteli, Ceylan Inter-continental, Hyatt Regency Istanbul. קצת רחוק יותר נמצא מלון. Istanbul Hilton מלון מרמרה The Marmara Hotel ממוקם בכיכר עצמה.
הכיכר היא נקודת ההתחלה של רחוב איסטיקלל הנמצא דרומית מערבית לכיכר

ברחובות איסטנבול נראו ילדים לבושים "בגדי מלכות" – זהו טקס מיוחד שבו לפני ברית המילה נותנים להם הרבה תשומת לב ופינוקים.
בטיולינו ברחובות פגשנו בחור יהודי מניו ג'רסי וכן זוג יהודים אזרחי אירן מהם [הזוג מאירן] שמענו סיפור חיים מרתק העובר בישראל, הטכניון, אירן, ארה"ב וטורקיה. הם הצטרפו אלינו למלון לארוחות השבת.

לחץ כדי לצפות בסרטון וידאו של הפסל בכיכר
לחץ כדי לצפות בוידאו חי של ככר טקסים

.

שוק איסתיקלאל קדאסי

.

מערכת מים מהמאה ה-18

טיול רגלי אחר הצהריים
הליכה קצרה לרחוב איסטאקליל דרך רובע ישן ופנייה ימינה במורד הרחוב לכוון גשר גלאטה
לאחר הליכה קצרה פונים לרחוב צר היורד לגשר גאלאטה, לאורך הרחוב חנויות לכלי נגינה, תווים ומערכות הגברה. בהמשך הרחוב נמצא בית הכנסת "נוה שלום" ששעריו נעולים. בית הכנסת ניצב באזור מסחרי בו נמכרים בעיקר מערכות תאורה ביתיות ומזכיר מאד את אזורי המסחר בדרום תל אביב. בחזיתו שער עשוי סבכה מעוטרת במגיני דוד.

18 בתי כנסת באיסטנבול והסביבה
יהדות איסטנבול

הרחוב ממשיך לכוון דרום מערב בירידה תלולה [נצטרך לעלות את זה לכשנחזור ?] ובסופו אנו נמצאים בקצה גשר גאלאטה. מתחת לגשר מדרום/מערב מתנהל מסחר ער בשוק דגים חיים. [1 ק"ג דגים עולה בממוצע 10 לירות טורקיות] המים במיכלי הדגים מוחלפים כל העת במי הבוספרוס הסמוכים והם מועלים ומנוקזים בעזרת מערכת הובלה פרימיטיבית אבל יעילה מאד.
לחץ כדי לצפות בוידאו חי של גשר גלאטה המצלמה מוצבת ליד שוק הדגים, לחץ כדי לצפות בוידאו חי של הגשר מצידו השני כאשר מגדל גלאטה נראה באופק ממול

חוצים את גשר גאלאטה שהוקם בתפר שבין הבוספורוס לקרן הזהב כשבתחילה אנו צועדים במפלס התחתון בין מסעדות ובתי קפה שמלצריהם עומדים בחזית ומזמינים אותנו להכנס. בערך במחצית הגשר מוצבות מדרגות שבאמצעותם אנו עולים למפלס העליון של הגשר עליו מתנהלת תנועה ערה של רכב והולכי רגל.
בקצה הגשר על הרציף, על הרחבה ובמעבר התת קרקעי מתנהל שוק שרובו זמני ושבו כולם מוכרים לכולם הכל. המרכולת פרוסה על הרצפה, צפוף מאד רועש וקשה להתקדם, אנו נחלצים מהצפיפות ומוצאים עצמנו ברחבה שבסמוך לשוק המצרי. נעצרים מחכים שכולם יתכנסו וממשיכים מערבה לכוון מסגד לוטפי פאשה.
בכניסה חולצים נעליים, הפעם משאירים אותם בחוץ [בחוץ ? אנו תוהים, הרי לא רחוק מכאן מתנהל מסחר בנעליים משומשות...] ונכנסים לאולם התפילה.
מסגד לוטפי פאשה: לוטפי פאשה ביקש לשאת את בת הסולטן סולימאן המפואר, אך העלילו עליו שהוא מצורע. לאחר בדיקה מדוקדקת התברר שאינו מצורע ורק נגוע בפשפשים. הסולטן אישר את החתונה.
המסגד נבנה בתכנונו של האדריכל סינאן במאה ה – 16. סינאן היה מהנדס בצבא ממוצא נוצרי. העותמאנים נהגו לפשוט על כפרים, לוקחים ילדים, מאסלמים אותם ומעבירים אותם חינוך מחדש. חייל כזה יכול היה להתקדם בדרגות בצבא ולעזור לאנשי כפרו. לכן, במשך הזמן, הכפריים ביקשו שהצבא יקח את ילדיהם.
המסגד יפהפה. כל הקירות מצופים אריחים בגווני כחול עם מעט אדום-חלודה. השטיחים הם באותו גוון אדום עם דוגמא בכחול. הקשתות בנויות חילופי אבן לבנה ואדומה, הקירות העליונים והתקרה מצויירים.

יוצאים, צועדים מזרחה לכוון הרחבה שליד השוק המצרי, פונים ימינה ומגיעים לגן שבצילו בתי קפה רבים. והנה הפתעה, אנו מוזמנים לשבת לנוח ולהתכבד במים צוננים שהוכנו מבעוד מועד ע"י טאמר באחד מבתי הקפה. קצת מוזר לשבת בבית קפה טורקי בשבת ולאחר מנוחה קצרה קמים ופונים לגשר גאלאטה. המסחר ליד הגשר נרגע מעט אך עדיין צפוף מאד. עולים על הגשר ומתבוננים בבוספרוס שבמזרח ובקרן הזהב שבמערב, נעצרים ליד דייגים שחכותיהם נשענים על המעקה ומציצים לסלים כדי לראות מה נלכד [בדרך כלל, כלום].
במרכז הגשר נעצרים ומבקשים להבין איך בדיוק נפתח הגשר כאשר ספינות גדולות מגיעות, נראה שמדובר באופרציה מסובכת: מחסומים לרכב והולכי רגל, ניתוק המעקות, ניתוק מערכת החשמל הטלפון והתקשורת והנפת חלקי הגשר, מכל מקום לא נראו סימנים כי פעולה כזאת בוצעה לאחרונה.
תוהים וכבר מגיעים לקצה הגשר ומתחילים לטפס. הרחוב צר מאד חצי מרוחבו תפוס ע"י מכוניות חונות ובחצי השני מתמרנות מכוניות ב 2 הכיוונים בשקט ובנימוס ולבסוף הכל איכשהו מסתדר. מתנשפים מעט אנחנו מגיעים למעלה רחוב איסתקליל, הליכה קצרה ואנחנו במלון לסעודה שלישית מ ל א ה, תפילת ערבית, הבדלה, הנחיות למחר וזהו להיום.

יציאת השבת: 21:27 [סדר עולם]

כתבו: רבקה כהן וצביקה שורצמן
ערך: צביקה שורצמן

יום 4 יום א' 10/7 איסטנבול - איידר

השכם בבוקר נסיעה לשדה התעופה וטיסה לטרבזון עיר נמל גדולה על שפת הים השחור, משם נסיעה באוטובוס ודולמיש למנזר סומלה, נסיעה דרך החוף אל הרי קצ'קר הצפוניים, בדרך עוברים את העיירה צ'מליהמשין [Camlihemsin] טיול ברכב [דולמיש] למצודת זילקלה Zilkale, הליכה ברגל בנוף אלפיני. נסיעה ולינה באיידר Ayder

השכמה ב 04:30 [כולם מתייצבים בזמן !], קפה זריז ונסיעה לשדה התעופה. מתייצבים ב 06:00 בשדה התעופה איסטנבול בדרך לטרבזון, המראה מאיסטנבול ב 07:00 נחיתה בטרבזון [Trabzon] ב 08:45 טרבזון, שדה תעופה קטן ובלי הרבה פרוצדורות אוספים את המזוודות ויוצאים החוצה לאוטובוס שכבר מחכה לנו ושנהגו מתעקש להכניס ולסדר את המזוודות שלנו בעצמו.
מתפללים תפילת שחרית מתחת לעץ אגס בסמוך לשדה התעופה, בסיום התפילה ללא שהיות מתחילים בנסיעה לכוון המנזר התלוי סומלה [Sumela] הנמצא במרחק שעת נסיעה דרומית לטרבזון. עוזבים את טרבזון ואת כביש החוף ומתחילים לטפס לתוך הקצ'קר. בדרך מסביר יובל על האזור, הכבישים ועל שיטת הטיול שעל פיה משמש כביש החוף בקטע שמטרבזון [Trabzon] ועד הופה [Hope] הסמוכה לגבול גרוזיה ככביש הגיחה לאזורים בקצ'קר שבהם נטייל. אין כבישי אורך הרריים בקצ'קר. [קצת מאכזב, שכן יהיו מקומות שנעבור בהם פעמיים ואפילו שלוש ז"א מחכות לנו נסיעות ארוכות באוטובוס] בינתיים הדרך מטפסת לאורך נהר [?] שזורם בין עצים וירק, המדרונות המשופעים בחדות נטועים בשיחי תה. עוברים את צ'יקארה ומגיעים לחניון ממנו נתחיל לטפס למנזר. החניון מסודר, סככות צל, מסעדות, שרותים [בתשלום] בתי קפה ובעיקר תה ודוכני מזכרות.
מתקתקים ארוחת בוקר שמוישה הכין [לחם פרוס, ביצים קשות, ירקות, זיתים, טונה ועוד]

עושים הכרות עם הדולמושים, זהו רכב מסוג טרנזיט המכיל כ 12-15 מקומות ישיבה המסוגל כך התברר לנו לנוע בדרכי עפר הרריות קשות ביותר, הנסיעה די נוחה ולאחר נסיעה קצרה בה משלב הנהג הילוך אחד בלבד מגיעים למנזר התלוי סומלה (Sumela), השוכן בגובה רב בלב יערות אלפיניים יפים ונראה כ"שתול" בקיר המצוק המנזר נבנה בתקופה הביזנטית, נקרא כך על שום מיקומו המיוחד על צלעו של צוק נישא מעל תהום של 600 מטר, שבתחתיתה נחל זורם. המנזר התפרסם בציורי הקיר, שניתן לראות בכנסיית המנזר בפנים ובחוץ. עד 1923 התגוררו בו נזירים יוונים אורתודוכסים, שעברו ליוון כחלק מחילופי האוכלוסיות שהיו בין יוון לתורכיה באותה שנה. המנזר מזכיר מאד בצורתו ובמיקומו המיוחד את המנזר הנמצא בערוץ העמוק של נהר ווראיקוס (Vouraïkos) ביוון בין העיירות ודיאקופטו-קאלאבריטה (Diakofto-Kalavryta),

ביקור במנזר וירידה רגלית לחניון האוטובוס.

לפני הפרידה מסומלה צפו במצגת המכילה תמונות שצילמו מבקרים רבים, המצגת מתעדכנת אוטומטית, וכך ניתן לעקוב כיצד נראית סומלה לאורך זמן.

בסוף הירידה באחד העיקולים יושב אמן מקומי שר ושורט כלי מיתר עבודת יד, נעצרים וכשהוא מסיים: מחיאות כפיים, טיפ וממשיכים לרדת. מצליחים לא לקנות כלום בדוכנים המקומיים עולים לאוטובוס וחוזרים לכביש החוף. נוסעים לכוון צפון - מזרח.

לאחר פאזאר [Pazar] פונים דרומה ומתחילים לטפס בנוף הררי ירוק והנהר [Firtina ?] שוב לצידנו. מגיעים לעיירה צ'מליהמשין Camlihemsin חתיכת שם לעיירה טורקית, מעניין מה המשמעות אולי בגלל:
שבט המשין (Hemsin) הוא שבט קווקזי עתיק, המתגורר בין הרי הקצ'קר לים השחור. במקור היו בני השבט נוצרים, אך לפני כ-150 שנה המירו את דתם לאסלאם.
בחודשי הקיץ (יולי ובעיקר אוגוסט), נוהגים אנשי ההמשין להיפגש במקום עם משפחותיהם, תוך חידוש החזקה על אדמותיהם. מפגשים אלו מהווים עבורם הזדמנות לשדך בין נערים ונערות בני השבט. השידוך מתבצע דרך ריקוד ה"הורון" המסורתי - הבנים מסתדרים בחצי מעגל, מולן הבנות (בחצי מעגל אף הן), ובאמצע - נגן "טולום" (כלי המזכיר חמת חלילים) והאמהות. האירוע כולל שירה מונוטונית (מעין דו שיח מדוקלם) וריקוד קצבי.
כיום חיים באזור כ-15,000 מבני השבט והשאר פזורים בשאר רחבי המדינה. הם משתדלים לשמור על מסורותיהם, אך אינם נטולים השפעות חיצוניות. כך למשל, עד לפני מספר שנים היו הבנות לבושות כולן בלבוש המסורתי; כיום, רובן לבושות ג'ינס וחולצות T, כשרק צעיף הראש המסורתי נשאר.

מתוך: 'נוסעים בזמן' שכתב וצילם: סקיפ טרייסמן

העיירה נמצאת במזלג דרכים המוביל למבצר זילקלה ולעיירה איידר אליה נגיע בסופו של יום. צ'מליהמשין הוא הכפר הגדול ביותר בצפון הקצ'קר השוכן על גדות נהר הפירטינה Firtina . מחליפים את האוטובוס לדולמושים וקופצים לביקור במצודת זילקלה [Zilkale] בדרך עוצרים לטרמפיסטית קוטפת תה עם שק ענק מלא בעלי תה יושבת ליד האומגה על אם הדרך. ליד צ'מליהמשין הכוון שלנו לא מתאים לה היא צריכה לצ'מליהמשין, דיצה [עוד נדבר עליה] מתחבקת ומתנשקת עם הסבתה כאילו והן מכרות ותיקות הן נפרדות ואנחנו ממשיכים הלאה. שלושת הדולמושים מטפסים דרומה עוצרים בנקודת תצפית על המבצר ממשיכים בנסיעה ומגיעים למבצר. חונים, עולים ומחפשים את הדרך לגג המבצר , לא מוצאים, מביטים על הנוף מנסים להבין מיובל מה פתאום יש פה מבצר, משקיפים על הסביבה ויוצאים. בדרך חזרה עוצרים, יורדים מהרכב ומתחילים את הטיול הרגלי הראשון בקצ'קר, ההליכה במורד קלה ונעימה. השיטה פשוטה, הרכבים נשארים מאחור ולפי קריאת המדריך לאחר כשעה הם נעים ואוספים אותנו אחד אחד, כל אחד הולך בקצב שלו, הטור ארוך, המדריכים מפוזרים בין ההולכים. המצודה מאחורינו, צ'מליהמשין לפנינו, הנהר רוגש לצידנו הכל מסביב ירוק ופורח - חגיגה.
הדולמושים מגיעים ואוספים את כולם, נוסעים צפונה לצ'מליהמשין ובמזלג פונים שוב דרומה לכוון איידר. מתחיל להחשיך העננים נמוכים [זאת אומרת אנחנו גבוהים] הכביש רטוב ולאחר כ 15 דקות נסיעה מהירה בכביש מפותל אנחנו באיידר . המלון ממוקם מיד בכניסה לעיירה והוא בולט מאד גם בשל גובהו [4 קומות]. קבלת הפנים נעימה ולאחר התארגנות קצרה אנחנו בחדרים.
המלון בנוי כולו עץ, חדריו קטנים, המיטה תופסת את רוב החדר והשרותים צרים. אבל החלון פונה לנוף אלפיני ירוק והמים במקלחת חמים תמיד.

רוב כפרי החורף באזור עתיקים למדי, עם בתי עץ גדולים בני 300-200 שנה ואורח חיים שנראה ולא השתנה יתר על המידה (מלבד, אולי, צלחות הלוויין המעטרות את גגות הבתים). רובם של תושבי כפרים אלו הם זקנים שחיו בהם כל חייהם; צעירים כמעט ולא ניתן למצוא כאן. 'מסע במדבר' סקיפ טרייסמן

קירות מבצר זילקלה
לחץ כדי לצפות בתמונות של זילקלה בחורף

איידר Hotel Sis
לחץ כדי לצפות באיידר והסביבה בחורף

יום 5 יום ב' 11/7 איידר וסביבתה

איידר

טיולים רגליים בשבילים של איידר ובכפרי מרעה אלפיניים [יאילה] הנמצאים באיזורים הגבוהים של הקצ'קר, חיי היום יום של התושבים. לינה באיידר
קליטת טלפונים סלולריים מלאה בכל הדרך מ Ayder ל Yukara kavron

הכפר איידר ממוקם בצדם הצפוני של הרי הקצ'קאר ורוב תושביו מתפרנסים מתיירות מרפא על בסיס המעיינות החמים הנובעים בכפר והמפורסמים בכל רחבי תורכיה. הכפר הקטן הוא אחד היפים והציוריים בתורכיה, הוא ממוקם בין פסגות הרים גבוהות, נחלים זורמים ומרבדי פרחים צבעונים. את הערב נקדיש לרחצה בריאה בחמאם המפורסם.
המיקום התיירותי האסטרטגי מציע פעילויות מאתגרות כמו טיפוס הרים, מצנחי רחיפה, סיורי הליקופטרים, כדורים פורחים, טרקים ושיט אגמים.
איידר, המהווה נקודת מוצא למטפסי הרים ובסיס של מיטיבי לכת בדרכם לטרקים. שוכנת למרגלות הפסגות הגבוהות של רכס הקצ'קר (3,932 מטרים), ידועה במרחצאות החמים שלה, להם מיוחסות סגולות מרפא שונות. בחודשים אוגוסט-ספטמבר נערך במקום פסטיבל השוורים השנתי, שאליו מגיעים תושבי הסביבה בלבוש מסורתי ובמצב רוח מרומם.

את הבוקר המעונן משהו [ערפילי בוקר ?] פותחים בנסיעה קצרה לכוון צ'מליהמשין. בדרך, בשום מקום, עוצרים, יורדים ומתחילים לצעוד בשביל צר הפונה מזרחה. בכניסה לשביל "עגלת טה" מחוברת לאומגה מישהו [?] מתיישב ומצטלם.
צועדים בטור ונעצרים בדרדרת אבנים, יובל בודק, מהמהם ומחליט "אפשר לעבור" תומר משגיח וכולם עוברים.

לשמאלנו זורם רועש לו נחל [?] הצמחיה בגווני ירוק מוגזם, הכל פורח. לאחר כ 30 דקות מגיעים לגשר העשוי קורות פלדה שראו ימים טובים יותר, עוד עיקול והנה המפל.

מתקרבים, מנסים לצלם את כל המפל בבת אחת [בלתי אפשרי], נחים, לוקחים צילום קבוצתי למזכרת וצועדים חזרה.
על הכביש האוטובוס כבר מחכה, חוזרים ועוברים את איידר ומתחילים לטפס, בדרך עוצרים לארוחת צהריים במשטח חנייה גדול, באוהל סמוך מתמקמת לה ספק מסעדה, ספק חנות מזכרות המציעה גם גרבי צמר עם עיטורים סרוגים ע"י נשות המקום, מישהו קונה זוג ב 8 לירות טורקיות. יובל ודיצה מזמינים לעצמם מחבת שבתוכה מומסים גבינה צהובה וחמאה בה הם טובלים לחם לבן מקומי [כולסטרול ישר לוריד] נראה ובעיקר מריח טוב.
מדליקים מדורה לקפה ובינתיים כמה מהנשים [?] מצטרפות לריקוד נשים טורקי מקומי לצלילי מוזיקה הבוקעת מרכב החונה בסמוך.
אחרי הארוחה [סנדויצ'ים ואבטיחים] עולים לדולמושים ומתחילים לעלות לכוון כפר המרעה [יאילה] יוקרו קברון, בדרך עוצרים ליד כוורות דבש ויובל מסביר על ההבדל בין דבש טבעי מקומי רגיל לדבש "האיש המשוגע" הנרדה מכוורות הנמצאות על צמרות העצים.

בבוקר מלאתי מים מהנהר והרתחתי תה. ארזנו ונסענו על דרך העפר לאורך הנהר, מחפשים כנסיות גרוזיניות בכפרים הטורקים הקטנים בהרים, הג'יפ מטפס ויורד בין היערות האדירים של הקאצ'קר, על פני כפרים מבודדים שרק דרכי עפר מסולעות מחברות ביניהם, מפלי מים יורדים מהמדרונות. חיפשנו דבש משוגע. עוצרים ליד כוורות, שואלים את הכוורנים על הדאלי באל. הם אמרו שלא כל שנה מכינות הדבורים את הדבש. שזה תלוי בפריחת הרודודנדרון. חזרנו אל הכביש חצינו את אפיק הצ'ורו נהרי ונכנסנו לארטווין, מטפסים בכביש התלול. בחנות הדבש שבמרכז הצר טעמנו דבשים רפואיים ואחרים. בעל החנות אמר שיש לו דבש משוגע מהשנה שעברה.
'זה משפיע מייד?'
'תלוי כמה אתה אוכל.' הוא אמר. גם קסונופון אמר ככה. זו כניראה תשובה ידועה בחלק הזה של העולם.
קניתי צינצנת ועטפתי אותה בזמן שגלשנו אל הכביש שנוסע לכיוון סארפ. כוורות משמאל לדרך על במת עשב קטנה בין ההרים העגולים שגובהם יותר מאלף וחמש מאות מטרים מעל הים השחור. קסנופון מספר שחייליו אכלו דבש ממסטל בהרים ובעמקים שהובילו אל הים השחור ליד טרבזון. בדיוק פה. ההרים אותם הרים, הים אותו ים, גם הדבורים הכוורנים והרודודנדרון ניראו די וותיקים. ירדנו אל הכוורות. מעט הטורקית שלי, כלום האנגלית שלהם. הכוורנים פרסו לחם טרי ורדו למענינו דבש. איי, החיים הבלתי אפשריים של הנוסע. חיים משוגעים, עם דבש או בלעדיו. ישבנו על שרפרפי עץ בשמש הנעימה הקשבנו לזימזום הדבורים ואני חיפשתי אצל אריאנוס קסונופון, היווני שכתב את 'האנבסיס', מסעם של עשרת אלפים חיילים שכירים יוונים מעומק האימפריה הפרסית העוינת אל הים השחור. ספר מרתק וניפלא. מה גם שקסנופון, האציל האתונאי שעזר בהוצאת ועריכת כתבי תוקידדס היה מנהיגם של הלוחמים. דבורים חצי מסטוליות זימזמו מסביבי אבל לכוורנים לא היה דבש משוגע. הם ידעו על מה אני מדבר, הרודוטוס גם הוא ידע על הדבש המשוגע. מסע הרבבה הוא אחד המסעות המפורסמים שיש. כאן, בעמק שבין ריזה לאיידר, קרוב לים השחור, שהיה ים יווני כבר אז ומשיגיעו אליו יידעו שניצלו מהצבא הפרסי היבשתי ומהשבטים המזנבים באלו שדמם הותר, הם עצרו, אוכלים כמויות גדולות מהדבש. חלק השתגעו, חלק השתכרו, חלק סתם נאחזו בכאבי בטן. יש פנים שונות לדבש משכר. רק אחרי שלושה ימים הצליחו להמשיך בדרכם. ארזנו עוד דבש ונסענו לגבול.
דבש משוגע צור שיזף

מתקדמים ושוב עוצרים ליד קרחון ששרד בצומת טי בנחל שמימיננו, המים הקרים השוצפים ממעלה הנחל מתחתרים מתחת לפני הקרח וממשיכים במרוצם למטה.

עוזבים את הקרחון וממשיכים בנסיעה למעלה לכוון היאילה עננים מתחילים לכסות את הדרך והראות מוגבלת, עוד פיתול והנה עוצרים, הגענו, קריר, מבנה אחד לימיננו, מים זורמים לידינו כמעט ולא רואים דבר. יורדים מהדולמוש ומתחילים לצעוד בטור והנה בית, ועוד בית, ואנשים, עוצרים ומציצים [ברשות] לתוך בית אופייני. חלל אחד גדול המכיל מטבח, חדר מגורים ואזור שינה, חשמל מופק מגנרטור מקומי תנור פלדה עם ארובה במרכז החדר וגם בלון גז ליתר בטחון, יוצאים והנה הענן כלה ונעלם ואנו מגלים כי אנחנו נמצאים במרכזו של כפר מרעה גדול [יאילה] יוקרי קברון המכיל כ 100 בתי מגורים ומכלאות בקר.
יוקרי קברון ממוקמת על מדרון מתון מאד כמעט ישר חצוי ע"י נחל הזורם בין הבקתאות, מסביב הצמחייה נמוכה, אין עצים, הכל ירוק, ירק ומרבדי פרחים בין נחלים של שלג מפשיר.
מסתובבים בין בתי הכפר הנמוכים הבנויים חלקם בתוך האדמה הסלעית. פוגשים את אחד התושבים חוטב עצי הסקה בגרזן גדול. לפני שחוזרים נכנסים לבית קפה/טה, חנות מכולת ותחנת המתנה לדולמושים [הכל ביחד] המקום אפלולי, בפינה אחת ממוקם המטבח עם תנור המוסק בעצים, לידו כמה ספסלים מרופדים עליהם מנמנמים הנהגים. כמה ארונות אחסון עם מוצרי מכולת בעיקר מוצרי מאפה, לחם מקומי, לחמניות ועוגות. רוב חלל החדר מכיל שולחנות וכסאות, יובל מזמין לכולם טה המוגש בכוסות טורקיות קטנות עם קוביות סוכר אותם מכניסים לפה ומוצצים עם לגימת הטה, במרכז החדר עמוד עליו תלוי לוח שנה טורקי/מערבי. שמות החודשים מעורבים אוקטובר - תמוז - נובמבר - אלול. השעה עדיין מוקדמת אבל בחוץ מעונן וערפילי, מתחיל להחשיך. נפרדים ויוצאים לדולמושים שמתמרנים ברחבה הקטנה ומתחילים בנסיעה איטית במורד צפונה לכוון איידר.
בדרך, השמים מתבהרים, דרך העפר מתפתלת ושוב אנחנו באזור מיוער. עוצרים ומתארגנים להליכה נעימה במורד, הדולמושים יאספו אותנו בעוד כשעה.

איידר זה המקום המגניב ביותר בעולם. איידר הוא כפר קטן וצר השוכן לאורך מדרון. הכפר כולו הוא, בעצם, רחוב יחיד וארוך. האזור בו הוא שוכן גשום, ערפילי, וירוק להפליא. תחת הכפר שוכן עמק בו זורם נהר משובץ במפלים גועשים. מימין ומשמאל לרחוב הראשי קיימות מדשאות ירוקות עליה ילדים, תיירים, ומקומיים משחקים ומשתוללים. בנוסף על כך, במקום קיימים מעיינות חמים טבעיים אשר מוזרמים ישירות לשני החמאמים המצויים בכפר. איידר הוא גם הכפר המתוייר ביותר אליו נגיע בטיול. אין משמעות הדבר שהמקום מתוייר יתר על המידה. לדעתי הוא מתוייר בדיוק במידה הנכונה: קיימים פנסיונים ומסעדות לנוחיות התייר, אך הצביון האותנטי של המקום לא נפגע, והתחושה, אותה הרגשתי פעמים כה רבות בטיולי הקודמים לאירופה, שמנסים לשאוב ממני כסף, לא הייתה קיימת.. מייד כשירדנו מהאוטובוס חזר אלי התיאבון והלכנו לאכול במסעדה סמוכה.
לאחר שהתמקמנו בחדר מיהרנו לחמאם. משלמים כ- 2 דולר לאחד ומקבלים מגבת נקייה וכפכפים. שעות פתיחה 7:00 עד 19:00 . החמאם היה מאוד מגניב. מיד כשנכנסנו קיבלנו מפתח ללוקר משלנו, בו שמנו את כל הציוד. התחייבנו להוריד את הנעליים וללבוש כפכפים שחולקו במקום. משם הובלנו למקלחות. כשאני אומר "מקלחות" אין אני מתכוון לדבר הזה עם הטוש שאנו מכירים מחיי היום יום. הכוונה היא לחדר עשוי משיש בו יש מספר רב של כיורים. בכל כיור ברז למים חמים, ברז למים חמים ומאין כלי מתכתי בו ניתן לשפוך על עצמך מים. הרעיון הכללי: על המתרחץ ליצור תערובת של מים חמים וקרים ע"פ טעמו בכיור, ובאמצעות כלי המתכת להשפריץ על עצמו מים Best shower ever! מהמקלחות ממשיכים לדבר האמיתי. בריכת מים בטמפ' 60 מעלות בה מתבשלים מספר גברים תורכים. כאשר העזתי לטבול בפנים את הרגיל, עברה בי חלחלה. "איך לעזאזל אני אמור לבלות רבע שעה בסיר בישול רותח מבלי להפוך לביצה קשה?". לאט לאט התגברתי על הפחד והכנסתי את כל הגוף פנימה. החוויה הייתה מדהימה. כל השרירים התפוסים השתחררו. יצאנו מהחמאם בחזרה למקלחות, שטפנו את כל הזיעה ויצאנו חזרה אל הקור. הדרך חזרה מהחמאם הייתה קרירה ונחמדה. שוב התפעלנו מהנוף המדהים של איידר. תהינו איך מקום כל כך דומה לכפר אלפיני ציורי יכול לשכון בתורכיה. בדיוק אז, החל המואזין בשירת "אללה הווא אכבר" מה שהוסיף עוד יותר לתחושה הסוריאליסטית.
מעיין ומיכאל, זוג מתנחלים מגוש עציון. הצטרפו אלינו למחרת לביקור בחמאם. שסק
אלבום תמונות איידר והסביבה

יום 6 יום ג' 12/7 איידר - ארטוין

בבוקר נסיעה במורד ההרים לעבר הים השחור. עוברים מטעי תה הגדלים לאורך החוף, הליכה ברגל על הטיילת של הופה Hope ולאחר מכן חוזרים לתוך רכס הקצ'קר. בדרך לאגם קאראגול Karagol שבעומק הקצ'קר עוברים סכרי ענק בבנייה. בעיירה סבסט Savsat עולים על דולמושים עד לאגם, טיול רגלי סביב האגם' נסיעה ולינה בארטוין בהוטל קורו Koru Otel

השכמה מוקדמת, תפילה בחדר עם הקמין, ארוחת בוקר ויוצאים לדרך. האוטובוס פונה צפונה לכוון כביש החוף. בדרך שוצף הנחל [?] ומעליו גשרים מקושתים שנבנו לאחרונה ועוצבו בסגנון עתיק [איזה רעיון מדליק]

בין ארטוין לסאבסאט נבנית מערכת בת 11 סכרי ענק לתפיסת מי הצ'ורו למטרות ייצור חשמל, השקייה, תיירות ונופש. עם השלמת הסכרים ייווצרו אגמים מלאכותיים גדולים אשר יציפו כמה כפרים שתושביהם יועברו למקומות אחרים. סכר אחד זה הקרוב ביותר לארטוין נמצא בשלבי סיום והוא יופעל בסוף השנה, סכר שני גדול בהרבה נמצא בשלבי הכנת התשתית. מיקום הסכר נבחר באפיק צר ומפותל, דרכים רבות נסללו על המדרונות כדי לאפשר למכונות קידוח לבצע קידוחים אופקיים ויציקת כלונסאות אליהם יירתמו קירות הסכר הענק. בעת הקמת הסכר יידרשו כמויות עפר עצומות אשר יחייבו "גילוח" הר נוסף אשר תכולתו תועבר לסכר, כל הכפרים הסמוכים הנמצאים צפונית מזרחית לסכר יוצפו, ע"פ הנסיון שנצבר בעת הקמת סכר אטאטורק ברמת אנטוליה יביאו הסכרים שגשוג ופריחה לכל האזור.

בסבסט מחכים לנו הדולמושים איתם אנו יורדים מהדרך הראשית ומתחילים לטפס צפונה לכוון אגם קורנגול, ...בדרך עוברים כפרים שבתיהם מוטמעים בנוף ותושביהם הנראים עניים מתפרנסים כנראה מחקלאות. נוסעים בדרך עפר בתוך היער עד שמולנו מתגלה אגם קרגול הקסום. מימיו משקפים את המציאות כמו קול שני במקהלה. ירוק באוקטבה אחרת ממלא את הלב, טוען עד לאפס מקום את הבטריה. שלא כמו המים הגועשים והרועשים של נהר הפירטינה, המים נאגמים כאן בשקט. אסופים ומוכלים על פני האדמה. בשולי האגם, חבורת ברוזים שולה מזון. גם בנהר מתקיימים בעלי החיים בדרך כלל בשוליים, במקומות השקטים יותר... שי גינות ynet
לאחר כשעת נסיעה מגיעים לאגם הנמצא על גבול גרוזיה. מזג האויר קייצי ונאה, ליד האגם מסעדה ריקה, מעט מאד מטיילים מבקרים באגם, 2-3 משפחות טורקיות ו 2 צעירים שהגיעו לטרק והקימו אוהל במשטח שמאחורי במסעדה.
במקום מצאנו חניון מסודר עם שולחנות אוכל ומים זורמים ואנו מתארגנים לארוחת צהריים, מוישה כבר מתרוצץ ומדליק מדורה להכנת קפה [לא יותר פשוט לחמם קנקן מים במסעדה הסמוכה ?] הרבה עשן שמבריח חרקים מעופפים ובסוף יש גם קפה.
אחרי הארוחה מקיפים רגלית את האגם נגד כוון השעון הדרך עוברת בתחילה בשביל רחב ואחר כך בחלק הצפוני של האגם הופכת הדרך לשביל צר בתוך יער ואחר כך שוב היא מתקרבת לשפת האגם ומתרחבת.

ארטוין
ממוקמת על הגבול הטורקי עם גרוזיה, ידועה במראות טבע נפלאים ובאקלימה המתון. העיירה ארטוין באזור ארטוין מוקפת בהרי הפילאטוס הגבוהים והיפים.
ארטווין (Artvin) היא עיר קשת-יום הבנויה על צלע הר. הכביש המרכזי של העיר, שצורתו כשל נחש, מטפס במעלה ההר, ומהנקודה הגבוהה נפתח נוף פנורמי של העיר היפה. שוטטות רגלית בעיר עצמה תוביל למסעדות טורקיות פשוטות, בתי-קפה עם ריהוט שמצטלם רק בשחור-לבן וחנויות קטנות שכל מה שתרצו לקנות בהן הוא את החיוך של המוכר.
ים שחור וכרוב שחור: טיול בצפון-מזרח טורקיה


בתחילת הקייץ מתחילים תושבי האזור בהכנות להגירה לשדות המרעה ברכסי הפילאטוס ,טקס "ההגירה לרכסי הפילאטוס" נחגג תמיד בטקס פסטיבלי מסורתי. האתרים Kafkasor, Bilbilan, Yaylalar, Meseli, Meydancik, Camlik ו Yarlik נחשבים לאתרי ההגירה החשובים. הטקס ברכס הפילאטוס מאורגן ע"י וב Kafkasor. בכל שנה ביוני [הטקס הבא ביוני 2006] לצורך הארוע מוקמת עיר אוהלים זמנית ובין שאר הארועים התרבותיים מסורתיים מתקיימים טקסי נישואים, ריקודים מסורתיים,מלחמות שוורים Bullfights 2.2 MB [ר' סרטון] ועוד.
בארטוין ובסביבה כמה כנסיות/מוזיאונים נחשבים שנבנו ע"י הג'ורג'יאנים בעיקר במאה ה-8 וה-9 והם מעניינים בשל הארכיטקטורה וסגנון הבנייה שלהם. מעל כולם כנסיית אישן Ishan המכוסה בעבודת אבן נפלאה, כנסיית ברהל Barhal בזיליקה עם חזית מעניינת , הדורט Dort הבנויה ב -4 סגנונות בנייה שונים והרבט Rabat שיש לה מעבר סודי.

נהר הצ'ורו הוא הנהר החשוב ביותר באזור והוא אידיאלי לספורט הראפטינג שכן זרימתו היא המהירה ביותר בטורקיה.

[מאמר על באזור באנגלית] The Black Sea Region
[אלבום תמונות] Artvin

מגיעים לארטוין, האוטובוס מתחיל להתפתל ברחובות הצרים והצפופים במרכז העיר המזכירה את האזור המסחרי בדרום תל אביב. הדרך למלון והאזהרות של יובל כי המלון הוא לא משהו משהו מנמיכים את ציפיותינו.
והנה הפתעה, הדרך נחלצת ממרכז העיר הסואן ומתגלה המלון הממוקם על טרסה בנקודת תצפית מדהימה המשקיפה מזרחה לנהר הצ'ורו צפונה ודרומה להרים סביבנו נוף הרים ירוק.
נכון, רוב החדרים צרים ולא נוחים, מיטה מעל מיטה כשהמיטה העליונה נמצאת קרוב מדי לגג המשופע, המקלחת ממוקמת מעל האסלה אבל הגינה שבחזית המסעדה והנוף מפצים על הכול.

מלון קורו

מבט מגינת המלון